גינת הכלבים/סופי אוקסנן

בגינת כלבים בהלסינקי נפגשות שתי נשים. אולנקה המספרת שלנו ואשה  לכאורה זרה. היא לא זרה הן מכירות. הן מכירות הרבה מאוד שנים עוד מאוקראינה. עוד מהחיים האחרים שהיו להן במולדתן.  כל פעם מחדש אנו מבינים עד כמה המקום שבו נולדנו משפיע על החיים שלנו. כל הפעם ההבנה הזו שלו רק היינו נולדים במקום אחר כל מהלך חיינו היה אחר. יש תמיד את האנשים האלו, שקמים ועושים מעשה. הם עוברים לארץ אחרת, למדינה אחרת, ליבשת אחרת. הם עוזבים את המקום שבו הם נולדו לטובת מקום אחר.  מקום שהם מאמינים שיהיה להם טוב יותר בו. עברו שש שנים מאז שאולנקה המספרת שלנו, לקחה את עצמה וברחה מאוקראינה  כל עוד נפשה בה. היא נמלטה בעור שיניה. האימה הייתה  מוחשית, האיום ממש נגע בה. לא הייתה לה ברירה אלא לברוח או למות. היא בורחת להלסינקי  בפינלנד. הכי קרוב שאפשר וגם הכי רחוק שאפשר. פינלנד מייצגת את המערב: רחובות נקיים, חיים טובים, ילדים שמטופלים היטב. שם אף אחד לא שולח ילדים לעבוד במכרות, בניגוד לאוקראינה, שם נערים בני 15-16 מוצאים עצמם עובדים במכרות או מגויסים לצבא. הצבא האוקראיני רחוק מאוד מהצבא הישראלי, שבו לאמא יש את הווטסאפ של המפקד – כאן מדובר במערכת קרה וחסרת חמלה.אולנקה, דווקא הצליחה לצאת משם היא הייתה דוגמנית לתקופה קצרה, היא אפילו חייתה בפריז. שזה באמת הכי רחוק מהבית של אמא שלה. אבל הניסיון הזה לא הצליח. היא לא פרצה, היא לא הפכה לדוגמנית על. היא די נכשלה בגדול. לא הייתה לה ברירה, היא הייתה חייבת לחזור. ואז היא חוזרת לאמא שלה. גינת הכלבים הוא ספר שנע בין הזמנים בין 2009 ל 2016 . בין חזרתה של אולניקה לאוקראינה אחרי כישלון קריירת הדוגמנות שלה, לבין היותה עובדת ניקיון בהלסינקי. תוך כדי זה אנו שומעים גם על הילדות, על התחלה שנראתה מבטיחה אך הידרדרה בהדרגה – בעיקר בגלל מוצאה, בגלל שנעה בין רוסיה לאוקראינה, בגלל שלא הייתה לגמרי רוסייה אך גם לא יכלה להישאר ברוסיה. לא ברור אם בכלל רצתה חיים כנוודים, ללא זהות לאומית ברורה, הם קשים. אבא של אולנקה, מנסה להוציא אותם מהסיטואציה הזו אולינקה לא מבינה בדיוק מה קרה, עם מי בדיוק הוא התחבר, מה באמת ביו היחסים בין אבא שלה לאמא שלה. בשלב מסוים אבא שלה בכלל לא בבית. הוא מנסה בכל כוחו להיות איש עשיר איש עם הרבה ממון, אבל זה לא מצליח לו. כשאולנקה חוזרת לאוקראינה אחרי קריירת הדוגמנות הכושלת שלה, היא מבינה שהיא חייבת להתפרנס. להתפרנס בגדול, להרוויח הרבה כסף. זו בדיוק ההתחלה של תעשיית הפוריות. מסתבר שפוריות זו תעשייה שהרבה מאוד כסף מתגלגל בה - המון. אולנקה מזהה את הפוטנציאל של התחום הזה ומצליחה להיכנס לתוכו. היא נותנת את כל כולה מתורמת היא הופכת למנהלת קטנה ואז למנהלת גדולה. היא מאתרת בנות שיתאימו לתפקיד היא מאתרת את הכי טובות. והיא גם מאתרת לקוחות, לרוב הלקוחות הם מערביים, מאירופה וגם מאמריקה. הרבה מאוד כסף עולה השרות הזה של פוריות וכל מה שקשור בזה -  כדי שלזוג המערבי חסר הילדים יהיה ילד. המערביים האלו הם בור ללא תחתית מבחינת הכספים שיש להם. ואולנקה נהנית מהכסף, מהממון, מהחיים בדירה עם חימום ואוכל ובגדים יפים והחשוב מכל האפשרות לעזור למשפחה שלה, לאמא שלה. אולם מסתבר שלא רק מערביים מחפשים תורמות גם רוסים עשירים חסרי ילדים מחפשים תורמות. רוסים עשירים מאוד. להיות רוסי או אוקראיני מאוד מאוד עשיר לרוב זה מלווה בעיסוקים שעדיף לא לדעת מהם. עיסוקים שהקשר בינם לבין החוק לא קיים. אולם מקריאה בספר הזה בכלל לא בטוח שיש איזה שהוא חוק באוקראינה. החוק הוא ממש אמורפי, הוא קיים רק לגבי אילו שהפרוטה לא נמצאת בידם. מסתבר שרוב האנשים הפרוטה לא מצויה בידם. והחיים קשים מאוד קשים. אולנקה מוצאת את עצמה מעורבת עד מאוד עם המשפחה הרוסית, ועם המשימה להביא לשם תינוק. היא גם מתאהבת באחד האנשים הכי מקורבים לראש המשפחה הזו. היא כל הזמן מודעת לסכנה של התעסקות עם אנשים כאלו, אבל גם כל הזמן היא יודעת שזה המחיר של חיים עם רווחה. גינת הכלבים הוא רומן שמציג מציאות קשה ואכזרית. תעשיית הפוריות היא עסק שמגלגל הון עתק, אך רוב הכסף אינו מגיע לנשים שתורמות את גופן – אלו שנושאות את הסיכון הפיזי והמנטלי. הן עושות זאת מתוך תקווה לעתיד טוב יותר להן ולמשפחתן, אך הרווחים הגדולים נשארים בידי המתווכים. כדאי מאוד לקרוא.

מו"ל: עם עובד,   תרגמה מפינית: רות שפירא    374 ע'