ההתחלה של כל הדברים/יניב איצקוביץ'

ההתחלה הייתה במאה ה 18, אגדה על שלושה אחים אלישע יצחק ויעקוב שהצילו מחוז שלם של יהודים מזעמו  של הקיסר. כאשר בשנות ה 30 של המאה העשרים נולדים בעיירה קרט שברומניה שלושה ילדים ששמותיהם אלישע יצחק ויעקוב, נדמה שהעיירה כולה מצפה לניסים מהשלישייה הזו.  ההתחלה של כל הדברים מלווה את שלושת הילדים האלו מילדותם המאושרת דרך השנים האפלות של מלחמת העולם השנייה אימת השלטון הנאצי  ועד היותם אנשים באים בימים. הרבה תקוות נתלו בשלישיה הזו אולם ברגע האמת קצרה ידם מלהושיע והעירה כולה נדחסה אל תוך רכבות המשא שהובילו אל מחנות המוות. ההתחלה דווקא הייתה טובה. החיים בעיירה קרט היו חיים מלאי עניין ושמחה. אלישע היה תלמיד מצטיין. יצחק היה תחמן מצטיין ויעקוב היה הבריון המצטיין. כל השלושה האלו היו מאהובים בטוני שהיגעה עם משפחתה לעיירה מהעיר הגדולה אחרי טרגדיה שקרתה בעיר. טוני לעומת זאת הייתה מאוהבת בסטפן הגוי. סטפן גם אהב אותה. והזוג הזה גרם לצרות אינסוף בעיירה. יהודייה שהולכת עם גוי מי שמע על דבר כזה? אולם שום מעשה שנעשה על ידי המבוגרים, שום הרחקה, שום גזירה, לא השפיעו, הזוג הזה נשאר יחד. כאשר יהודי קרט הוכנסו לגטו הצפוף והמחסור במזון ובכלל במוצרים היה נוראי, סטפן הוא מי שדאג כמה שאפשר היה, להשיג לחבריו את מה שחסר. החיים הם מסע ארוך ומורכב ואנו פוגשים את יעקב אדלר בביתו שבקיבוץ נורים. במכתב שמחכה לו שם טוני מודיעה לו שהיא עזבה אותו. עזיבתה של טוני היא הטריגר שמניע את העלילה. אל מנת למצוא את טוני יעקב נוסע לצרפת לביתו של שטרן. שטרן הוא אחד האנשים המוערכים בעולם. הוא האיש שכתב את הספר עדות. "עדות" של שטרן הפך לרב מכר עולמי, שמו הפך לידוע לכל. העדות שלו הפכה אותו לאחד הסלבריטאים האהובים והמקובלים בעולם. הנה האיש שתיאר את התופת. שטרן בימים אלו הוא האיש שיקבל את פרס נובל לשלום. אין כבוד גדול מזה בתרבות החילונית העולמית מפרס נובל. בינו לבין עצמו שטרן מודע לכך שזהו פרס נובל לשלום ולא לספרות. לא על כישרונו הספרותי הוא מקבל את הפרס. שטרן לחלוטין מודע היטב לעניין הזה, וזה מציק לו. לא מציק מידי, לא מציק באופן כזה שיסרב לפרס ויוותר על הכיבודים שמגיעים עם הפרס הזה. בכל זאת הוא צריך לתחזק אורך חיים יקר להחריד. כשיעקב אדלר מצלצל בדלתו לאחר ארבעים שנות נתק. אין הוא מסוגל לסרב לו. אחרי אדלר מגיע גם בלום. בלום הוא כבר סיפור אחר. הוא לא נשאר באירופה וגם לא עלה לפלשתינה. בלום נסע לאמריקה.  מי שבנעוריו הצליח לגרום להפלת המטבע הצ'כי, ולמד שהדבר הכי טוב זה להישאר קרוב לכסף. האיש הזה הוא מי שאמריקה הייתה המקום שבו יגשים את כל חלומותיו. בלום היה אומנם חבר טוב לחבריו ובן טוב להוריו אולם לא היה לו אלוהים ובכל מה שקשור לכסף הוא היה מוכן לכל מה שיש לעשות. הוא רצה שיהיה לו כסף והרבה. כל השלישיה הזו נפגשת בביתו של שטרן בפריס. הוא אינו מצליח להימלט מהשניים האלו וחמור מזה מסתבר שהם חוטפים אותו על מנת שדרכם חזרה לקרט שברומניה תהיה פתוחה בפניהם. אין כמו זוכה פרס נובל על מנת לפתוח את כל הדלתות. העלילה מתקדמת בשני צירים הציר העכשווי של ההווה ומה שקורה בו, והציר של העבר של מה שקרה אז בשנות הנערות כאשר העולם הופך למקום מפחיד חשוך ואכזרי כלפי התושבים היהודים של העולם הזה. יש איזו סימטריה מוזרה בין אז ועכשיו. מה שמובהק זה – שקווי האופי שלנו, הדברים שאפיינו אותנו בילדות, הם אילו שימשיכו איתנו לאורך חיינו. אנחנו מי שאנחנו גם כשעזבנו את הבית שלנו, את הארץ שלנו, את המולדת שלנו. גם כאשר סגרו אותנו, הרעיבו אותנו, העבידו אותנו רצחו והשמידו את המשפחות שלנו, גם אז אנחנו עדין מי שאנחנו. שלושת הנערים שהייתה להם ילדות מאושרת ילדות ונערות מוקדמת שהסתיימה יום אחד שכשהצעידו את כל תושבי העיירה לתוך רחוב אחד- לתוך הגטו.   תוך כדי התקדמות הסיפור אנו מבינים מה עלה בגורלו של כל אחד מהדמויות אנו לומדים על אדלר שכל הווייתו הייתה נקמה - נקמה בנאצים. הוא לא היה עסוק בבניית הארץ או בישובה. הייתה לו מטרה אחת. היה קל להגיד שכל מטרתו היא לנקום את נקמתה של טוני במי שרצח את אימה. אבל זה לא יהיה תיאור מדויק. אדלר התחיל לנקום כבר באותו היום שהמחנה שוחרר, הוא לא חיכה, הוא לא חיפש הסברים, הוא לא בירר מה היו הסיבות הוא פשוט נקם. בקיבוץ חיכו לו טוני ואיתן הם לא חיכו לו יחד. טוני לא ידעה מה עושים עם איתן בנה, היא נתנה לקיבוץ לגדל אותו. אולם כשבנו של איתן נולד - טוני כבר לא נתנה את הנכד שלה לקיבוץ. היא כבר לקחה אותו לעצמה. הנכד הזה היה הישועה שלה אבל כגודל הישועה ככה גודל הטרגדיה. בלום  באמריקה עשה את מה שעשה תמיד – כסף והרבה. אבל בלום היה תחמן גדול בצעירותו ותחמן שלא לומר רמאי אף גדול יותר בבגרותו. הוא הופך לאחד האנשים העשירים בעולם ולאחר מכן גם לאחד המבוקשים בעולם. אבל נדמה שלא את אדלר ולא את בלום עצמו זה מטריד. כאשר שניהם מגיעים לדירתו של שטרן מספר ימים לפני טיסתו לקבלת הפרס. השתלשלות האירועים שמלווה את שלושת האנשים הבאים בימים הללו, במסעם אל מחוזות ילדותם מזכירה יותר מסע שמתאים לסרט קולנוע שגיבוריו הם פושעים נמלטים הרבה יותר מסע של שלושה יהודים זקנים. אולם בספרות כמו בספרות  מסע הוא אף פעם לא רק מסע פיזי ממקום למקום, הוא תמיד גם מסע פנימי אל הנפש אל המהות אל האמת. היה רגע אחד שאולי אפשר היה להציל אותם את שלושת החברים וגם את טוני ואת המשפחות שלהם. אבל זה היה רגע אחד, שבחשכת הימים ההם בכלל לא בטוח שההחלטה שנלקחה היא ההחלטה שחרצה את גורלם למחנות. הם ארבעתם יצאו מהמחנות בחיים, מי יודע מה היה קורה אם הם היו נמלטים באותו הלילה. "התחלה של כל הדברים" היא יצירה מפעימה, עלילתו מרתקת וגיבוריו למרות שכל אחד מהם מייצג את הרוח הנפש והחומר, הם הרבה מעל ומעבר להיותם דמויות מייצגות כל אחת מהם היא עולם ומלואו. רוצו לקרוא   

 מו"ל: כתר, מודן            עורכת: יערה שחורי         382 ע'